עברית

זבולון דאב סיסטם מציגים:

  ANBESSA DUB - אנבסה דאב

רגאיי / דאב אתיופי – ישראלי מקורי

אהלן חברים, בימים אנחנו מגשימים חלום ומסיימים להקליט את האלבום החדש שלנו, אנבסה דאב.

זה אלבום שונה ומיוחד שמשלב מוזיקה אתיופית באמהרית וטגרית עם רגאיי ודאב.

באלבום מתארחים זמרים נפלאים כמו מחמוד אחמד, זמנה מלסה ויעקב לילאי ואנחנו ממש רוצים להוציא אותו כמה שיותר מהר.

האלבום מופק לגמרי לבד בלי תמיכה של חברת תקליטים או כל גוף מסחרי אחר ואנחנו צריכים את העזרה שלכם בשביל להשלים את ההפקה שלו ולהוציא אותו לעולם, זו הסיבה שפתחנו את הפרוייקט בהדסטארט ואנחנו מקווים שגם אתם תצטרפו למסע שלנו.

“האזנה למוזיקה של “זבולון דאב סיסטם” מבהירה באופן משכנע מדוע מדובר בלהקת הרגאיי המובילה בישראל.

הלהקה יוצרת רוטס – רגאיי משובח,עכשיוי ומעודכן שמשתלב היטב במגמה ההולכת וגדלה של להקות מכל רחבי העולם שיוצרות רגאיי מעולה שמגיע ממדינות מחוץ לג’מייקה.

השירים של הלהקה עוסקים בתכנים הקשורים במסורת הרגאיי הג’מייקני ומשלבת אותם עם מקצבים אותנטים וסולן עם קול נפלא. לכן “זבולון דאב סיסטם” ראוים להתיחסות בקרב קהל רחב בכל רחבי העולם.”

רוג’ר סטפנס, מייסד הוועדה למוסיקת רגאיי בטקס פרסי ה”גראמי”

הסגנון המוזיקלי של זבולון דאב סיסטם משלב רוטס רגאיי וראב-א-דאב עם השפעות מוזיקליות ממגוון סגנונות כמו ג’אז, פ’אנק, סול, אפרו-ביט, מוזיקה אתיופית ומוזיקה ים תיכונית, הכל מתובל באפקטים ובאסים כבדים שיוצרים חוויה עמוקה לפי מיטב מסורת הדאב הג’מייקנית.

מאז החלה להופיע בקיץ 2006, מופיעה הלהקה בכל רחבי הארץ וזוכה הלהקה להצלחה רבה בקרב קהל חובבי הרגאיי והמוזיקה האלטרנטיבית. בשנת 2011  יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ראשון בקנדה ובימים אלה נסגר סיבוב הופעות ראשון באירופה. הלהקה שיתפה פעולה בהופעות חיות ובהקלטות עם אומני רגאיי בין לאומים בינהם:

(ISRAEL VIBRATION)APPLE GABRIEL
RANKING JOE

MILTON BLAKE

BROTHER CULTURE

באפריל 2012 יצא אלבום הבכורה של הלהקה “Freedom Time” שיצא בלייבל עצמאי של הלהקה Med.Tone Records והוא מופץ באופן עצמאי בכל העולם.

האלבום יוצא לאחר שש שנים של עבודה משותפת בהן גיבשו חברי הלהקה צליל וסגנון משלהם. האלבום הופק, הוקלט ומוקסס באולפן הביתי של הלהקה  והוא מכיל 10 רצועות מקוריות, באחת מהן מתארח אומן הרגאיי הג’מייקני, RANKING JOE, בנוסף מכיל האלבום גרסת רגאיי מרעננת ל VOODOO CHILE  של JIMI HENDRIX.

האזנה לאלבום חושפת את הצד הנינוח ומלא הנשמה של הלהקה. על הבמה מציגים חברי הלהקה את הצד האנרגטי והסוחף שלהם ולוקחים את הקהל למסע מרגש מלא בגרוב ובאסים אל מחוזות הרגאיי השורשי והדאב.

חברי זבולון דאב סיסטם: גילי יאלו- שירה  |ינון פרץ – חצוצרה |אילן אדירי – סקסופון |גיל לבני – גיטרה מובילה | סימון נחום – גיטרת קצב | ליאור רומנו – קלידים ומלודיקה  | אילן סמילן – באס | אסף סמילן – תופים

דרך משקפי הראסטה

אלבום הבכורה של “זבולון דאב סיסטם” הוא חגיגה של רגאיי ישראלי מצוין, שמצליח גם להוציא שם טוב לתמימות

אלבום רגאיי ישראלי הוא עניין די נדיר. אלבום רגאיי ישראלי מצוין הוא עניין מאוד נדיר. אלבום רגאיי ישראלי מצוין שיש בו גם נוכחות בולטת של דאב, האחיין האינסטרומנטלי מטושטש התודעה של הרגאיי – זה כבר אירוע שהמלה “נדיר” קטנה עליו.

הנס הקטן הזה מתרחש עכשיו, עם יציאתו של “Freedom Time”, אלבום הבכורה של “זבולון דאב סיסטם”. חובבי הרגאיי בישראל צריכים ללוות את יציאתו בקריאות “ג’ה רסטפאריי!” נמרצות, ומן הראוי שיצטרפו אליהם גם חובבי מוסיקה שאינם נמנים עם אומת הרגאיי הישראלית אבל נוטים חיבה בסיסית לצליל ולהרגשה של המוסיקה הזאת. כמו שקורה עם אלבומי נישה טובים באמת, “Freedom Time” לא צריך להישאר נחלתה הבלעדית של עדת המאמינים.

הרבה סגולות יש לאלבום הזה, אבל הבולטת שבהן היא אולי העובדה שזהו אלבום שפיו ולבו שווים. הפה, כלומר הזמר גילי יאלו, שר על מה שזמרי רגאיי תמיד שרים – חופש, שוויון, אהבת אדם, אהבת המריחואנה, והמאבק המיתי בין זאיון (ההגייה הג’מייקנית של המלה “ציון”, שמסמלת את הטוב) לבין בבילון (הסמל של הרוע). התמימות של הטקסטים האלה כל כך גורפת, שהיא עשויה להיתפש כתלושה ואף נלעגת, אבל המוסיקה, שהיא הלב הפועם של השירים, מעגנת את התמימות הטקסטואלית בתוך הקשר צלילי, תרבותי ורוחני שיש לו תוקף של הוויית אמת. השירים האלה לא מוכרים תמונת מציאות מיופייפת, אלא מייצגים תפישת עולם שמשקיפה על המציאות דרך משקפי ראסטה שוחרות טוב. במלים אחרות, זה אלבום שמוציא שם טוב לתמימות.

“זבולון דאב סיסטם”, להקה של שמונה נגנים בהנהגת האחים אילן ואסף סמילן, קיימת כבר שבע שנים. כשראיתי אותם בהופעה לפני חמש שנים, הרמה הגבוהה שלהם הצדיקה, ולמעשה כמעט חייבה, הוצאה של אלבום בכורה. אבל חברי “זבולון”, כמו אנשי רגאיי אמיתיים, לא מיהרו לשום מקום. הם המשיכו לסגנן את הסאונד שלהם, לעבוד על הפרטים הקטנים והחשובים שהופכים להקה טובה למצוינת, ו”Freedom time” מבהיר שהסבלנות שלהם היתה מבורכת.

הירידה לניואנסים הכי קטנים עשויה להפתיע את מי שחושב שרגאיי זאת מוסיקה קלה לביצוע. למעשה, הפשטות המאווררת והמקצב הקבוע מחייבים את נגן הרגאיי להקפיד על כל תו ותג, שאם לא כן הפשטות תיהפך לפשטנות והמקצב הקבוע למונוטוני ומייגע. אנשי “זבולון דאב סיסטם” מצליחים לדלג מעל המלכודות האלה. המוסיקה שלהם שומרת כל הזמן על איזון פורה בין בסיס קבוע, יציב ועמוק לבין ניצוצות קטנים של חריגה מהתבנית הקבועה.

קשה להחליט את מי לשבח קודם: את שני הנשפנים, הסקסופוניסט עומרי אברמוב והחצוצרן ינון פרץ, שמספקים כמעט לכל שיר הצהרה מלודית יפה וחכמה, או את הבסיסט טל מרקוס, שהמהלכים הדומיננטיים שלו הם הדבק של המוסיקה? את הקלידן ונגן המלודיקה ליאור רומנו, שאומר הרבה במעט צלילים (ובצליל מלבב שמדמה לעתים פסנתר נושן שחלק מקלידיו שבורים), או את שני הגיטריסטים, אילן סמילן וסימון נחום, שמייצרים צליל רזה אך מהדהד?

כולם מנגנים מצוין, ויאלו שר היטב בקול רך אך מחוספס, אבל נדמה שהראשון בין השווים הוא אסף סמילן, שמנגן בתופים וכלי הקשה. במובן מסוים, הוא משמש מעין סולן יחיד בלהקה שאין לה סולנים. הוא גם מחזיק קצב, ועושה את זה מעולה (המכות שלו, בזכות שימוש באפקטים, נשמעות מרוחקות אך מלאות נפח), וגם מוסיף עיטורים יצירתיים מאוד בכלי הקשה, עיטורים שעוברים לחזית ומוארים בזרקור ברגעים שבהם השירים נהפכים משירי רגאיי לרצועות דאב.

דאב, למי שלא מכיר את הסוגה, הוא רגאיי שהופשט מרוב מרכיביו, ובראשם השירה. המוסיקה נותרת עירומה ומאווררת, בדרך כלל תופים ובס בלבד, ואז מועברת דרך שלל אפקטים שמטשטשים, מערפלים, מאיטים, חותכים ומרכיבים את המוסיקה מחדש. המהלך הזה מתרחש בכמחצית משירי האלבום, ובהם הגרסה של “זבולון דאב סיסטם” ל”Voodoo Chile” של ג’ימי הנדריקס. קאוורים להנדריקס, ועוד לשיר דגול כמו זה, הם בדרך כלל מתכון לכישלון. העובדה ש”זבולון” עומדים במשימה בכבוד היא עוד הוכחה לכך שהם עושים דבר נכון.

התמימות החיובית של “Freedom Time” מגיעה לשיאה לקראת סוף האלבום, בשיר “Going to Zion”, אבל דווקא באמצע השיר הנאיבי הזה מתעורר פתאום החשד שמתחת לכיסוי התמים מסתתרת סכין ביקורתית. השיר מספר על איש שהולך לזאיון ובטוח שבזאיון הוא יפגוש רק צדיקים כי במקום קדוש כמו זאיון רק צדיקים יכולים לחיות. אלא שחברי “זבולון דאב סיסטם” יודעים שזאיון, גרסת 2012, היא מקום שהצדיקות ממנו והלאה. היא יותר דומה לבבילון. ובכל זאת הם שמים בפיו של גיבור השיר את הטקסט התמים הזה, נותנים לו לשגות באשליות ומכריחים את המאזין למלמל לעצמו “אללה יסתור, התמוי הזה עומד לחטוף את שוק חייו כשהוא יגלה את הפנים האמיתיות של זאיון”. *

“זבולון דאב סיסטם” – “Freedom Time”. מדטון רקורדס

נכתב על ידי בן שלו פורסם ב “גלריה” – עיתון “הארץ” – 04.05.2012